פסק-דין בתיק ב"ל 37364-01-13

1.         זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר, מיום 24/10/12 ("הוועדה"), אשר קבעה למערערת דרגת אי כושר יציבה לעקרת בית בשיעור 65% מיום 1/4/12 ("ההחלטה").

2.         טענת הערעור היא שהוועדה לא נתנה משקל מספק לנכויותיה הרפואיות, כאשר המערערת סובלת מאסטמה בשיעור 50%, סכרת עם נוירופתיה בשיעור 65%, בנוסף לנכויות רפואיות בגין ברכיים, צוואר וגב תחתון. לפי הטענה, קביעת הוועדה לאקונית ואינה מנומקת. המערערת הוסיפה וטענה, כי לעניין התקפי האסטמה היה על הוועדה להסתמך על קביעות רפואיות ולא לבסס החלטתה על התרשמות חד פעמית מהמערערת בעת הריאיון עמה.

3.         לטענת המשיב, החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת ולא נפל בה פגם משפטי. נטען כי הוועדה התייחסה לנכויות הרפואיות שנקבעו למערערת, ונתנה דעתה לתלונותיה ולהשפעת ליקוייה על יכולתה לתפקד במשק הבית.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.         לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדה מסוג זה, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית. זאת משום שוועדה לעררים, בשונה מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו רפואי טהור. אולם, יש ליתן את הדעת כי התערבות כזו של בית הדין תוגבל למקרים קיצוניים של חוסר סבירות (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). 

5.         מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה:

ביום 24/10/12 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערערת, ורשמה אותן בסעיף ג' לפרוטוקול. באשר למצבה האישי ציינה המערערת כי היא אם לחמישה ילדים בוגרים המתגוררים מחוץ לבית, כאשר אחד מהילדים גר בקרבת מקום. לדברי המערערת, היא אינה מבשלת, הכלה עוזרת לה ובעלה עורך את הקניות. באשר ליכולותיה התפקודיות ציינה המערערת כי יש לה חולשה, "יש לה כאבים ברגליים, בגב, בצוואר", "עושה זריקות". לדבריה, קשה לה לדבר, עברה ניתוח בבטן, אין לה נשימה, בעיות עם העיניים, מרגישה כמו אש בכל הגוף, סובלת מאסטמה ומכולסטרול.

הוועדה בחנה את הליקויים מהם סובלת המערערת, וציינה כי המערערת ילידת שנת 1951, אובחנה כסובלת מאסטמה בשיעור 50% סכרת עם סיבוכים וסינוסיטיס, בשילוב כאבי גב תחתון, כאבים בקרסול, כאבי ברכיים וכאבי צוואר. הוועדה ציינה כי המערערת נכנסה לחדר הבדיקה באופן עצמאי, נתמכת על ידי מקל. הוועדה נתנה דעתה לתלונות המערערת, לפיהן היא סובלת מכאבים בידיים, ברגליים, בכפות הידיים וכן מתלוננת על התקפי אסטמה. הוועדה התרשמה כי בעת השיחה, המערערת קמה והלכה בקלות, ולא נצפה קוצר נשימה.

על יסוד התרשמותה מהמערערת קבעה הוועדה כי המערערת מסוגלת לתפקד בעבודות הבית הקלות, כגון קיפול כביסה, מיון כביסה, הכנסה למכונת כביסה, חיתוך ירקות, בישול קל. לאור האמור, נדחה הערר ונקבע שהמערערת מוגבלת באופן חלקי בשיעור 65%.

6.         לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי הוועדה פעלה כדין ודין הערעור להידחות.

בהחלטתה נתנה הוועדה דעתה למצבה האישי של המערערת, כעולה מטיעוני המערערת בפני הוועדה, לרבות גילה ומצבה המשפחתי. כמו כן, התייחסה הוועדה למצבה התפקודי של המערערת, כפי שפירטה המערערת בפני הוועדה. הוועדה גם התייחסה לליקויים הרפואיים כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעניין נכות כללית, ביום 24/6/12, ונתנה להם משקל במסגרת החלטתה, בין היתר בכל הנוגע לתלונות על כאבים בידיים, ברגליים, בכפות הידיים, בגב ובצוואר, כמו גם נכויותיה של המערערת בגין אסטמה וסוכרת עם סיבוכים. אין לקבל את הטענה שהוועדה חרגה מסמכותה משקבעה שבעת השיחה עם המערערת לא נצפתה הפרעה נשימתית. אין מדובר בממצא העומד בסתירה לקביעת הוועדה הרפואית לעניין נכות כללית, ומהחלטת הוועדה ברור שהיא שיקללה את נכותה של המערערת בגין האסטמה.

החלטת הוועדה מתיישבת עם חוות דעת הרופא המוסמך מיום 13/6/12, אשר ציין כי המערערת מוגבלת לעבודות בעמידה, עם אבק ובמאמץ גופני. החלטה הוועדה אף עולה בקנה אחד עם חוות דעת פקיד השיקום מיום 13/6/12, לפיה המערערת מסוגלת לבצע את עבודות משק הבית הקלות, תוך הפסקות.

לאור כל האמור הגיעה הוועדה למסקנה כי המערערת מוגבלת בכושרה לתפקד במשק הבית בשיעור 65%, והוא מסוגלת לבצע עבודות בית קלות בעיקר, דוגמת אלו שפורטו בהחלטת הוועדה. בהילוכה בדרך זו פעלה הוועדה על פי אמות המידה הנדרשות ממנה הקבועות בסעיף 209(ב) לחוק. לפיכך, שוכנעתי כי החלטת הוועדה מנומקת כדבעי.

7.         לא מצאתי ממש בטענת המערערת לפיה טעתה הוועדה בחלוקת עבודת הכביסה למקטעים (קיפול, מיון, הכנסה למכונה). משקבעה הוועדה כי המערערת מסוגלת לבצע עבודות בית קלות, בדין פירטה עבודות אשר לדעתה המערערת תוכל לבצען.

אף אין לקבל את טענת המערערת בדבר העדר התאמה בין אחוזי הנכות הכללית ודרגת אי כושרה לתפקד במשק ביתה. כפי שצוין לעיל, הוועדה פירטה את הליקויים מהם סובלת המערערת והתייחסה אליהם במסגרת החלטתה, תוך שסמכה החלטתה הן על המצב הרפואי של המערערת והן על מצבה האישי ויכולותיה התפקודיות, כפי שעולה מכלל החומר שעמד בפני הוועדה. משכך, ומשהוועדה נימקה החלטתה כראוי, לא מצאתי פגם משפטי בהחלטת הוועדה בעניין זה.

8.         המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהחלטת הוועדה מנומקת באופן מפורט וברור, נסמכת על מצבה הרפואי של המערערת, ולא מצאתי שנפלה בה טעות משפטית.

9.         לאור האמור, הערעור נדחה בזאת.

10.       אין צו להוצאות.